בזמן האחרון אני מקבלת המון חיזורים מהוצאות ספרים מזויפות, הן רוצות להוציא את אחד מכתבי היד שלי – אחד מאלו שחזרו בבושת פנים מהוצאות לאור אמיתיות {אם אתם רוצים לדעת מדוע בחרתי דווקא בביטוי בבושת פנים, הסיבה היא שרבות מההוצאות לאור לא טרחו אפילו לקרוא את הפרק הראשון של כתב היד ששלחתי אליהן.

איך אני יודעת את זה הוצאות יקרות? כי הדפים, אלו שכרוכים בכריכת ספירלה פשוטה, נשארו דבוקים זה לזה, בדיוק כמו שהם יצאו מבית הדפוס.

והבושת פנים – היא כנראה בעצם שלכן הוצאות ספרים יקרות, שלא רק שהורדתם לזנות את הסופרים בישראל, אלא גם אין לכם באמת את האומץ והתעוזה לחפש אחר סופרים טובים באמת}.

להמשיך לקרוא ←

היינו במשרד המחניק שלו.

הוא שוב שאל אותי על ה"עלות-תועלת" שלי.

רציתי לענות לו שככול הידוע לי ה"עלות-תועלת" הכי טובה שלי היא בחדר השינה, אבל לא יכולתי – אתם יודעים.. גבר.. אישה.. לקוח.. נותנת שירות..

לא רציתי אפילו לחשוב על תשובה, עמדתי שם ושוב שקלתי לקחת את הדברים ולעוף משם..

אני עושה כ"כ הרבה דברים בשביל החברה שלו: כותבת, מתרגמת, מחפשת מידע, מייעצת, חושבת.. ומכול הדברים הללו שהם בעצם דבר אחד – אני צריכה להחליט מה אני עושה הכי מהר – במה אני הכי טובה. הוא משלם לי לפי שעה, לא כזה הרבה, אם אתם ממש רוצים לדעת, והוא רוצה לחסוך "בעלות תועלת" שלי, כי אני בסה"כ מכשיר ולא בן-אדם וגם אותי ניתן לחשב בשקלים ואולי אפילו באגורות.

מעסיק יקר,

אי אפשר לחשוב על בן-אדם, כול אדם, במונחים של עלות-תועלת – זה מרגיז, זה משפיל ויותר חשוב מכך זה דפוק. בן אדם הוא מכלול שלם של תכונות ואת המכלול הזה כולל תכונות אופי רבות ונסתרות הוא מביא איתו לכל תפקיד שהוא עושה.

הדבר נכון בעיני גם לגביי המושג הדוחה הזה "תקתקנית" מה זאת "תקתקנית" מעין אישה מכונה שעושה הכול מהר ובמדויק – אין לה רגשות, אין לה מחשבות, אין לה ימים קשים.. העיקר שהיא תגיע מאופרת למשרד ותהיה תקתקנית לאורך כל המשמרת.

אם ד"ר לואן בריזנדיין, החוקרת האמריקאית אומרת שגברים חושבים על סקס כל 52 שניות ואילו נשים פעם ביום – אני חושבת על כתיבה, במקרה הטוב, שלוש פעמים ביום.

 כמו כל המוני ישראל גם אני כתבתי רומנים – 3 עד היום – גם אני ניסיתי להוציא אותם לאור בדרך המקובלת ואף זכיתי למחמאות גדולות, אבל לא הצלחתי להפוך אף אחת מהן לספר ממשי שעומד בגאווה על המדף העמוס של חנות הספרים – לכן הפסקתי לכתוב, תירוץ עלוב אני יודעת. אני הפכתי את הכתיבה לפרנסה – כתיבת תוכן שיווקי – מקצוע שאני מאוד אוהבת ומעריכה, אבל בסתר ליבי נותר החלום. לא זה כבר לא החלום להוציא ספר לאור, בעצם אני לא אתנגד גם לכך ואני בהחלט לא אתנגד שהספר הבא שלי יהיה רב מכר שיגרור אחריו ביקורות נזעמות ממבקרי הספרים הנחשבים ביותר, אבל כרגע אני פשוט רוצה לכתוב ואם נתייחס למחקרה של לואן בריזנדיין זה מטריד אותי הרבה יותר מהצורך לקיים סקס.

 אני רוצה לכתוב כי זה מרגיע אותי, הכתיבה ממלאת אותי באופטימיות ברגעים קשים במיוחד, זה עושה סדר במחשבות והכי חשוב זה גורם לי להרגיש שמלאתי את הייעוד הפשוט שלי – לכתוב ולא  כי אני רוצה לעשות מזה כסף (היום אף אחד לא מוציא ספר לאור, באחת מההוצאות לאור הישראליות, בגלל המחשבה שהוא יצליח להתפרנס מכך, כולנו יודעים ש"בזכות" המבצעים המגוחכים, גם אם כולם יקנו את הספר שלו – עדיין, הסופר המהולל יתפרנס מסדנאות הכתיבה שהוא יעביר (לפחות בזכות הספר – אנשים יסכימו לשלם על סדנת הכתיבה).

 אני שולחת את הבלוג שלי בתוך בקבוק שקוף מאוד שצף על גלי הרשת הסוערים, כי אני נועדתי לכתוב ורק על עצמי לספר ידעתי.

אם בעתיד תתקלו בביקורות או בהמלצות שכתבתי – מוצרים, סרטים, מתכונים, אנשים.. – אני רוצה שתדעו שהן תמיד אמיתיות (אין מרכאות, באמת אמיתיות) – מדובר בסוג של רעיון חדש. הרבה אנשים כותבים היום בלוגים פרסומיים, המלצות, ביקורת וכדומה – רבים עושים זאת כדי לקדם משהו – העסק שלהם, השירות שהם נותנים, המוצר שהם מוכרים, מוצרים של אחרים וכדומה.
אני אמנם רוצה להיות אוביקטיבית לכל אורך הבלוג הזה, אבל אני גם רוצה להרוויח כסף – אז השילוב הכי נכון בעיניי הוא לפרסם בתשלום רק דברים ואפילו אנשים באני באמת מאמינה בהם.

לא אני כתבתי את הכותרת (בהמשך בוודאי תבינו מי האחראי לכותרת הראשונה) אבל החלטתי להשאיר אותה – בדרך כלל זה לא קורה כי הכול חייב להיות שלי – שלי – שלי.
לכל מי שפשוט חייב קצת פרטים לפני שהוא מתחיל לקרוא את הפוסטים אז הנה הם:

שם: לא תוכלו לקבל – השמירה על אנונימיות חיונית כדי שאוכל להרגיש הכי חופשי לכתוב כאן.

גיל: עוד מעט, אבל ממש עוד מעט, 40

מצב משפחתי: נשואה – בדרך כלל באושר (בעיקר בגלל שהתחתנתי עם הטוב מכולם, אבל גם בזכות הסקס).

ילדים: יש.

מגורים: קצת אחרי מרכז הארץ (לכיוון מזרח).

עבודה: עצמאית גאה מאוד – עוסקת בשיווק.

מטרת הבלוג: לכתוב.

המטרה האמיתית של הבלוג: להרוויח כסף מכתיבת הבלוג. לכתוב כל-כך טוב, לכתוב מרתק, כך שעם הזמן אנשים (נשים, גברים, נערים ונערות יעקבו אחריו) ואז לקבל תשלום, בדרך זו או אחרת, על הכתיבה שלי. לא על הכתיבה השיווקית שלי (כבר משלמים לי תודה) – אלא על הכתיבה האמיתית שלי.

תקנון הבלוג: אני אשתדל להיות כנה אתכם תמיד.

המוטו המרכזי שלי – להשתדל לעשות כמה שפחות פעילות גופנית, אבל יותר חשוב מכך – להשתדל לא לקבל שום דבר כמובן מאליו.

הערה חשובה: אני לא מתכוונת לערוך את עצמי יותר מידי, אין לי כוח וזה פוגע לי בספונטניות – אז אני מבקשת מראש סליחה מכל חובבי העברית למיניהם – גם אני אוהבת את השפה הזו מאוד, אבל פשוט אין לי יותר מידי זמן לזה.. אז שוב סליחה – באמת שאני מבינה ללבכם.